כאשר אישה שומעת שהתגלה אצלה גוש שפיר, השאלה הראשונה שעולה בדרך כלל היא האם צריך להוציא אותו. ברוב המקרים, התשובה היא דווקא לא. ממצאים שפירים רבים כמו ציסטות פשוטות, פיברואדנומות קטנות או ממצאים יציבים אינם דורשים ניתוח, אלא מעקב בלבד.
אם הביופסיה וההדמיה מראות שמדובר בממצא שפיר לחלוטין, ואם הוא אינו גדל, אינו גורם לכאב ואינו משנה את מבנה השד – לרוב אין סיבה לבצע פעולה כירורגית מיותרת.
עם זאת, יש מצבים שבהם כן נשקלת הסרה. למשל כאשר הגוש גדל לאורך זמן, כאשר יש חוסר התאמה בין תוצאות הביופסיה להדמיה, כאשר הגוש גורם לעיוות אסתטי, כאב מתמשך או תחושת אי נוחות פיזית.
יש גם מצבים בהם ההיבט הנפשי נכנס לתמונה. לעיתים אישה יודעת שהממצא שפיר לחלוטין, אך עדיין מתקשה לחיות עם הידיעה שהוא שם. במקרים מסוימים, לאחר שיחה מסודרת והבנת הסיכונים והיתרונות, ניתן לשקול הסרה גם מהסיבה הזו.
המטרה היא למצוא איזון: לא לנתח כל ממצא שפיר באופן אוטומטי, אבל גם לא להתעלם מממצא שמצריך התערבות.