סוגי סרטן השד

המונח "סרטן שד" הוא תיאור כללי למספר סוגים שונים של גידולים ממאירים שהתפתחו מתוך תאי השד. באופן כללי ניתן לחלק את הסוגים הללו לשניים:

סרטן שד לא פולשני

סרטן לא פולשני (המכונה בפי חלק מהרופאים "טרום סרטני") הוא מצב שבו תאים ברקמת השד מתחילים להתפתח ולהתחלק באופן לא נורמלי וללא בקרה. תחת קטגוריה זו ניתן לציין מספר סוגים בולטים של סרטן שד, אולם השניים העיקריים הם:

• קרצינומה לובולרית (Lobular Carcinoma, LCIS או Lobular Neoplasia) – כאשר קיימים תאים סרטניים בבלוטות החלב אבל לא בצינורות ההובלה. מצב כזה יכול להפוך בהמשך לסרטן פולשני; ולכן אישה שאובחנה במצב זה חייבת להיות תחת מעקב רפואי קפדני הכולל בדיקה רפואית 2-3 פעמים בשנה ובדיקת ממוגרפיה שנתית.
• קרצינומה דוקטלית לא פולשנית (Ductal Carcinoma או DCIS) – כאשר תאי הסרטן נמצאים בצינורות החלב אך טרם התפשטו אל הרקמות השומניות שמסביבם. זהו שלב מוקדם מאוד של סרטן והטיפול תלוי בסיווגי משנה ובפרמטרים נוספים, אך סיכויי ההחלמה ממנו גבוהים מאוד

סרטן שד פולשני

באופן כללי, סרטן פולשני הוא מצב שבו התאים הסרטניים כבר פרצו את גבולות הרקמה שבה הם נוצרו וכעת הם מתפשטים לחלקים אחרים בגוף. בפרט כשמדובר בסרטן שנוצר ברקמת השד, המשמעות היא שהתאים חודרים אל מערכת הדם או אל מערכת הלימפה, ודרכן לאיברים אחרים בגוף (מצב הידוע בשם "גרורות"). ניתן להעריך ולמדוד את יכולתו הפוטנציאלית של גידול סרטני להתפשט, ולפי הערכת הסיכון הזו לקבוע טיפול מתאים.

סוגים פולשניים עיקריים של סרטן השד:

• קרצינומה דוקטלית פולשנית (Infiltrating Invasive Ductal Carcinoma או IDC) – הסוג הנפוץ ביותר של סרטן שד פולשני (כ-80 אחוזים ממקרי סרטן השד). זהו מצב שמתחיל בהתפשטות של תאים סרטניים מצינוריות החלב, דרך דפנות הצינוריות אל תוך רקמות השד, ומשם הוא עלול להמשיך ולהתפשט באמצעות גרורות אל חלקים נוספים בגוף, כגון בית השחי הסמוך והלאה.
• קרצינומה לובולרית פולשנית (Infiltrating Invasive Lobular Carcinoma או ILC) – סרטן שמתחיל בבלוטות החלב, ובדומה לסוג שתואר לעיל גם הוא בעל פוטנציאל להתפשטות אל חלקים אחרים בגוף. סוג סרטן זה הוא השני—הנפוץ ביותר: בין 10 ל-15 אחוזים ממקרי סרטן השד.

סוגים נדירים יותר של סרטן שד פולשני:

• קרצינומה מדולרית (Medullary Carcinoma)

  מצב שמאובחן בכ-5% ממקרי סרטן השד, ובו תאי הסרטן גדולים וקיים גבול ברור בינם לבין הרקמות שאינן סרטניות שמסביבם. סיכויי ההחלמה במצב זה נחשבים גבוהים יחסית לסוגים אחרים של סרטן שד.

• סרטן שד דלקתי (Inflammatory Breast Cancer, או IBC

  מצב המאובחן באחוז אחד עד שלושה אחוזים ממקרי סרטן השד, ובו העור שעל פני השד נעשה חמים למגע, אדמדם, גבשושי ומזכיר קליפת תפוז. במקרים מסוימים השד אף גדל, מתקשה, כואב ומגרד. הסיבה היא שבניגוד לסוגים אחרים של סרטן, התאים במקרה הזה לא גדלים כגוש אלא לאורך צינורות הלימפה. למרבה הצער, קשה לאתר את הסוג הזה של סרטן שד בממוגרפיה בשלביו המוקדמים.

  מחלת פאג'ט (Paget's Disease of the Nipple)

  מחלה שמהווה פחות מ-1% ממקרי סרטן השד ומופיעה בעיקר בקרב נשים שגילן מעל 50. תחילה מורגשים תסמינים כמו פריחה או גירוי באיזור הפטמה או העטרה, אדמומיות, צריבה, קילוף בעור ואף פצעים מדממים. אלה תסמינים שעלולים להוביל לאבחנה שגויה כאילו זו דלקת בעור, אבל חשוב לבחון ולשלול אפשרות שזהו סוג של סרטן.

• גידול פילודס (Phyllodes Tumor)

  סוג נדיר מאוד של גידול סרטני, שנוצר מתוך רקמת החיבור של השד בניגוד לסוגי סרטן שמתפתחים בבלוטות החלב או במערכת הובלת החלב. לרוב מדובר בגידול שפיר, אבל במקרים נדירים הוא עלול להפוך ממאיר וליצור גרורות.

• סרטן שד אצל גברים

  כן, למרות שסרטן השד מזוהה עם נשים, עדיין כאחוז מסך מקרי סרטן השד מאובחן אצל גברים. אמנם המודעות לכך נמוכה יותר וזו לא בדיקה שנהוג לבצע כחלק מפרוטוקול טיפול רגיל, אך אופן הטיפול וסיכויי ההחלמה דומים.

הרגשת גוש בשד? זה עדיין לא אומר שחלית!

רשימה כזו של סוגי סרטן בשד עלולה להיות מבהילה, וזה טבעי. עם זאת חשוב לציין שלא כל גוש שמורגש במישוש השד פירושו שחלית בסרטן. למעשה, רוב הגושים שמתגלים ברקמת השד הם גושים שפירים, כלומר לא סרטניים. מקורם בדרך כלל בשינויים טבעיים שמתרחשים בגוף, והם כוללות ציסטות או רקמות מצולקות. לעיתים, בפרט לפני המחזור החודשי, ייתכן שיורגשו גושים בשדיים ואף ייתכנו הפרשות מן הפטמות – ולכן אמנם מומלץ לפנות לבדיקה רפואית אולם עדיין לא להיכנס ללחץ.

בנוסף ראוי לציין כי אמנם גושים שפירים בשד אינם מהווים סכנה כשלעצמם, אולם לעיתים הימצאותם עלולה להגדיל את הסיכוי להתפתחות של תאים סרטניים שתוביל בהמשך לסרטן שד. לפיכך חשוב מאוד להקפיד על שגרת בדיקות קבועה ועקבית, לערוך בדיקה אצל כירורגית בתדירות קבועה (אחת לשנה עבור נשים שאינן בקבוצת סיכון, או פעמיים-שלוש בשנה לנשים בקבוצת סיכון), לעבור בדיקת ממוגרפיה או אולטרסאונד וכן הלאה.