הרבה נשים מרגישות שברגע שהניתוח מאחוריהן, החלק הקשה נגמר. במקרים מסוימים יש אפילו תחושת הקלה גדולה – "עברתי את זה". אבל דווקא בימים ובשבועות שאחרי הניתוח קורות לא מעט טעויות, בעיקר בגלל הרצון לחזור מהר מדי לשגרה או בגלל חוסר הבנה של תהליך ההחלמה האמיתי.
אחת הטעויות הנפוצות היא לנסות להוכיח לעצמך שאת "חזקה" ולחזור מהר מדי לתפקוד מלא. יש נשים שחוזרות לנהוג אחרי יומיים, מרימות ילדים, סוחבות קניות או חוזרות לעבודה פיזית מהר מדי. הגוף עבר הליך משמעותי, וגם אם החתך נראה קטן – הרקמות עדיין מחלימות מבפנים.
מהצד השני, יש נשים שמפחדות לזוז בכלל. הן כמעט לא מזיזות את היד מחשש "לפגוע בניתוח", במיוחד אם הייתה התערבות בבית השחי. חוסר תנועה מוחלט גם הוא עלול ליצור נוקשות ולעכב החלמה.
טעות נוספת היא להתעלם מסימנים שדורשים בדיקה – חום, נפיחות משמעותית, כאב שמתגבר במקום להשתפר, הפרשה מהפצע או תחושת קוצר נשימה.
ויש גם את החלק שפחות מדברים עליו: ההחלמה הרגשית. נשים רבות מופתעות לגלות שאחרי שכל הרעש סביב הניתוח נרגע – מגיע פתאום בכי, עייפות נפשית או תחושת ריקנות. זה לא אומר שמשהו לא תקין. זה חלק מאוד אנושי מתהליך מורכב.
החלמה טובה היא לא מרוץ. היא דורשת סבלנות, הקשבה לגוף וקבלת עזרה כשצריך.