אחד מהמונחים המקושרים היותר לסוגי הסרטן השונים הוא בלוטות הלימפה (וליתר דיוק - מערכת הלימפה). יחד עם זאת, ישנו סוג נוסף של בלוטה, שגם לו קשר הדוק לסרטן וליכולת לאבחנו בשלביו המוקדמים - בלוטת הזקיף. מהי בלוטה זו? מהו הקשר בינה לבין מערכת הלימפה? מה מסוגלת לגלות דגימה / ביופסיה שלה? על שאלות אלו ודומות להן, ננסה לענות הפעם.
מהי, בעצם, בלוטת זקיף?
הזכרנו בעבר את העובדה כי כל איבר בגופנו מנוקז ע"י מערכת הלימפה לתוך בלוטות הלימפה. אם תרצו, ניתן לדמות את מערכת הלימפה כרשת כבישים מסועפת המכילה תחנות שונות לכל אורכה, וגידולים ממאירים רבים מתפשטים תוך כדי שהם שולחים את הגרורות בגוף באמצעות מערכת זו. בהמשך לכך, ידוע גם, כי קיומן (או אי קיומן) של גרורות בבלוטות הלימפה מסייע לרופא המטפל לאבחן את שלב המחלה שבו נמצא/ת המטופל/ת, וכתוצאה מכך, גם להמליץ ולכוון לקבלת הטיפול האונקולוגי המתאים למצב. התפשטות של התאים הממאירים לבלוטות הלימפה תחייב, בחלק גדול מהמקרים, את הסרת בלוטות הלימפה האזוריות כחלק בלתי נפרד מהניתוח המבוצע להסרת הגידול הממאיר.
עד כאן, מערכת הלימפה, ומה לגבי בלוטות הזקיף?
אם נחזור לדימוי של מערכת הלימפה ושל רשת הכבישים, בלוטת זקיף מהווה את ה"תחנה" הראשונה בנתיב מערכת הלימפה המנקזת איבר ספציפי.
לאורך השנים, התפתחה אצל החוקרים התובנה, כי במידה ולא מזוהות גרורות הנמצאות בבלוטת הזקיף (אותה "תחנה ראשונה") בנתיב ניקוז אזורי מסוים במערכת הלימפה, בשל סדר זרימתו של נוזל הלימפה, הסיכויים לאתר גרורות בבלוטות האחרות (הבלוטות שלאחר אותה "תחנה") ייקטנו במידה ניכרת. כלומר - בלוטת זקיף תהיה הבלוטה הראשונה שבה יימצאו התאים הממאירים שמקורם בגידול. אם בדיקה פתולוגית מדוקדקת לא תמצא בבלוטת הזקיף תאים ממאירים, ניתן לומר כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהתאים הממאירים לא הרחיקו לכת ועדיין לא התפשטו למערכת הלימפה.
מכיוון שההסרה המלאה של בלוטות לימפה (דיסקציה אקסילרית) כחלק מניתוח אונקולוגי עלולה להיות כרוכה, לעיתים קרובות, בסיבוכים משמעותיים, זיהוי בלוטת הזקיף והווידוא כי היא נקייה מתאים ממאירים, יאפשרו לנו להניח, במרבית המקרים, כי הגידול הסרטני לא התפשט ולא הגיע אל בלוטות הלימפה הממוקמות לאחר בלוטת הזקיף הספציפית.
ביצוע ביופסיה לבלוטת הזקיף - SLNB
לפני כשלושה עשורים, נכנסה לשימוש טכניקת SLNB - Sentinel Lymph Node Biopsy - ביופסיה של בלוטת הזקיף, המתייחסת להסרת כל בלוטת הזקיף, ולא לנטילת דגימה ממנה.
זיהוי בלוטות הזקיף מתבצע בהזרקת סמן לשד באזור בו ממוקם הגידול. הסמן נודד לכיוון בית השחי הקרוב לשד עם נוזל הלימפה וניתן לזיהוי בבלוטות הזקיף שבדרך. למרות שבאופן התיאורטי בלוטות הזקיף תהיינה הבלוטות הראשונות שאליהן יגיע הסמן, לא מצב נדיר הוא שמספר בלוטות באזור הנבדק תכלנה אותו.
והנה גם פרט מעניין בנוגע לסמן המשמש כיום לזיהוי בלוטות - בשנים הראשונות, השתמשו לצורך הסימון, אך ורק, בצבע ששימש בתפקיד זה. בהמשך, עם התפתחות טכנולוגיות שונות, נכנס לתמונה גם מינון נמוך של חומר רדיואקטיבי, שמנוטר באמצעות מונה גייגר. כיום, ישנם מרכזים רפואיים הבוחרים להשתמש באחת מהדרכים, ואילו מרכזים רפואיים אחרים בוחרים להשתמש, במקביל, בשני סוגי הסמנים.
כיצד מתבצעת הבדיקה?
הבדיקה מתבצעת במספר שלבים שמשך ההמתנה ביניהם משתנה בין נבדקת אחת לשנייה על פי קריטריונים שונים. גם מועד הזרקת הסמן עשוי להשתנות בהתאם לגישה הנהוגה במרכז הרפואי המבצע את הבדיקה, והוא עשוי לנוע מפרק זמן של 24 שעות לפני הניתוח ועד לסמוך לביצוע הביופסיה עצמה, לאחר הרדמת המטופלת.
סימון בלוטות הזקיף המזוהות באמצעות הסמן מתבצע על פני עורה של הנבדקת, ובמהלך הניתוח הכירורג/ית, יוציאו אותן.
מה, למעשה, פירושן של תוצאות הביופסיה של בלוטת הזקיף?
קיימות כיום גישות שונות למועד בדיקת ממאירותן של הבלוטות - בחלק מהמרכזים הרפואיים תישלחנה הבלוטות לבדיקה פתולוגית כבר בזמן הניתוח, דבר המאפשר, במידה ומזוהה ממצא חשוד, להמשיך ולבצע, באופן מיידי ובמסגרת הניתוח-עצמו, דיסקציה אקסילרית, דבר החוסך למטופלת את אי הנוחות בביצוע ניתוח נוסף.
מאידך, גם אי קיום ודאי של ממצא בבלוטות בשלב זה אינו מהווה קביעה מוחלטת וסופית, אלא מצב המצריך ביצוע של בדיקות מדוקדקות נוספות בהמשך. בחלק מהמקרים הללו, במידת הצורך, תבוצע הדיסקציה האקסילרית בניתוח נוסף, בשלב מאוחר יותר.
במקרים בהם קיימת מעורבות ודאית של בלוטות הלימפה בבית השחי, הצורך בביצוע ביופסיה של בלוטת הזקיף הופך, באופן טבעי, למיותר, ותבוצע, מלכתחילה, דיסקציה אקסילרית.
בשורה התחתונה
הדגשנו לא מעט פעמים בעבר כי בכל הנוגע לסרטן (ובעיקר - סרטן השד) לגורם הזמן ולגילוי המוקדם ישנה חשיבות מכרעת בסיכויי ההחלמה. ביופסיה של בלוטות הזקיף נותנת בידי הרפואה אמצעי נוסף לקבל תמונת מצב כוללת ככל האפשר על המצב, וכתוצאה מכך, היא גם מאפשרת לנו, לרופאות ולמטופלות, להיערך מוקדם יותר למתן הטיפול המתאים.