בזכות המודעות והאבחון המקדים ובשל אפשרויות הטיפול הרבות (שהן נרחבות ומגוונות כיום הרבה יותר משהיו בעבר), בימינו, מרבית הנשים (וגברים) שהתמודדו עם סרטן שד, טופלו בהצלחה וחזרו לחייהם התקינים. אחד הגורמים לסיכויי ההחלמה הגבוהים הללו הוא טיפול הורמונלי לסרטן השד.
מהו טיפול הורמונלי בסרטן השד ומתי הוא נדרש?
סרטן השד ההורמונלי מוגדר כסוג השכיח ביותר במקרי סרטן שד, וכ-70% ממקרי סרטן השד משויכים אליו. סרטן השד ההורמונלי מתפתח כתגובה לקיומם בגוף של ההורמונים הנקביים (האסטרוגן והפרוגסטרון), ולכן, הטיפול בו יתמקד בשימוש באמצעים אנטי-הורמונאליים, כדוגמת הטמוקסיפן ומעכבי ארומטאז (Aromatase Inhibitors) שמסוגלים להשפיע ולעכב את הפעילות ההורמונאלית.
בשל שכיחותו של סרטן השד ההורמונאלי בדיקת הקולטנים לאסטרוגן ופרוגרסטרון נחשבת לחלק בלתי נפרד מפרוטוקול האבחון ומתבצעת על ידי צביעת אימונו-היסטוכימיה של דגימות גידול הנלקחות באמצעות ביופסיה בעת אבחון ראשוני של המקרה.
מתי יוצע טיפול הורמונאלי לסרטן השד?
טיפול הורמונאלי עשוי להיות מוצע בכל שלבי סרטן שד, כשהגידול מפגין קיום קולטנים לאסטרוגן (ER) ולפרוגסטרון (PR). במקרים המאובחנים בשלביהם המוקדמים הטיפול ייקרא טיפול משלים או אדג'ובנטי (Adjuvant) ויינתן לאחר הסרה כירורגית של הגידול. מטרת הטיפול במקרה זה היא צמצום הסיכונים להתפתחות חוזרת של המחלה בעתיד, באמצעות הכחדת שרידי המחלה המיקרוסקופיים.
במקרים מסוימים, יוצע הטיפול ההורמונלי בשלב טרום-ניתוחי (ניאו אדג'ובנט) לנשים המתמודדות עם סרטן שד מתקדם מקומי, בכדי למנוע את כריתת השד ולבצע, במקומה, ניתוח משמר שד או במקרים שמדובר בגידול גדול שאף מקשה על כריתת שד. סיבה שלישית היא לנסות להימנע מכריתה נרחבת של בלוטות בבית השחי במקרה שהמעורבות נרחבת. המקרים הרלוונטיים לכך יהיו המקרים בהם הגידול יהיה חיובי לקולטנים ההורמונאליים ושלילי לחלבון Her2. לרוב על מנת להתחיל בטיפול נאואדגובנטי לגידולים הורמונליים יש ורך להשלים בדיקת אונקוטייפ על מנת להוכיח כי טיפול הורמונלי יהיה מספק ואין צורך בטיפול כימותרפי טרום ניתוחי והשלמת טיפול הורמונלי בשלב ההמשכי לאחר הניתוח.
בחולות המתמודדות עם סרטן שד מפושט (גרורתי) יישקל מתן הטיפול הורמונאלי בפרוטוקול של טיפול בודד או במשלב של מספר טיפולים. במקרים אלה, מטרת הטיפול ההורמונאלי תהיה עיכוב התפשטות הסרטן והארכת תוחלת החיים, במקביל להשגת איכות חיים משופרת יותר עבור המטופלת.
אפשרויות הטיפול ההורמונאלי בסרטן שד אצל נשים
על אף הרושם שעשוי להיווצר, "טיפול הורמונאלי לסרטן השד" אינו מקשה אחת, וכיום, ישנן מספר אפשרויות החוסות כולן תחת שם זה. עם הטיפולים ההורמונאליים הנפוצים ביותר בשימוש נמנות תרופות שפעילותן חוסמת קולטני אסטרוגן (כדוגמת הטמוקסיכפן - Tamoxifen והפולבסטראנט - Fulvestrant), תרופות מעכבות ארומטאז המצמצמות כמויות אסטרוגן אצל נשים לאחר הגעתן לגיל המעבר (כדוגמת האנאסטרוזול - Anastrozole. האקסמסטן - Exemestane והלטרוזול - Letrozole) ותרופות המדכאות פעילות שחלות על ידי אגוניסטים ל-LHRH (למשל, זולדקס - Zoladex, הדקפפטיל Decapeptyl או הלוקרין Lucrin -).
סוג הטיפול יותאם באופן מדויק למאפייני המטופלת, ההיסטוריה הבריאותית שלה, שלב המחלה שבו היא נמצאת ומצב הפעילות השחלתית שלה (סטאטוס הבלות).
אפשרויות הטיפול ההורמונאלי בסרטן שד אצל גברים
כפי שצוין בתחילה, מרבית הסוגים של סרטן השד זקוקים לאסטרוגן (הורמון נשי) בכדי להתפתח. אולם גם אצל הגברים מצויה במערכת הדם כמות מסוימת של הורמון זה. הטיפול ההורמונאלי המקובל כיום הוא באמצעות טמוקסיפן, כשתופעות הלוואי השכיחות שלו אצל גברים עלולות להיות גלי חום, עייפות מתמשכת ובעיות מסוימות בתפקוד מיני.
טיפול מסוג אחר יתייחס לתרופות מעכבות הארומטאז שאותן הזכרנו קודם, שתינתנה, לרוב, במקרים בהם המטופל אינו מסוגל לקחת טמוקסיפן, במקרים בהם הסרטן חזר או כשהטמוקסיפן הפסיק להשפיע. מכיוון שחלק מהאסטרוגן הגברי מיוצר באשכים (דבר שהתרופות מעכבות הארומטאז אינן מסוגלות לטפל בו), אל הטיפול במעכבי הארומטאז תתלווה זריקת גוסרלין (זולדקס - Zoladex). תופעות הלוואי של התרופות מעכבות הארומטאז אצל גברים עלולות לכלול התדלדלות עצם והופעתם של כאבים בשרירים ובמפרקים.
נוסף על תופעות הלוואי הספציפיות לכל משפחת תרופות, גברים העוברים טיפול הורמונאלי לסרטן השד עלולים לחוות ירידה בחשק המיני, להתמודד עם קושי בהגעה לזקפה או עם קשיים בשימור הזקפה.
תופעות לוואי אפשריות לטיפול הורמונאלי לסרטן השד אצל נשים
בדומה לטיפולים אחרים, אף הטיפולים ההורמונאליים עלולים לעורר תופעות לוואי שונות הייחודיות לכל מטופלת. אולם, ככלל, ניתן לומר כי כלל הטיפולים ההורמונאליים (בשל מהותם ואופן פעולתם) עלולים לגרום לתופעות הדומות מאד לתופעות הטבעיות אותן עוברות נשים בגיל המעבר שלהן - גלי חום, עלייה פתאומית במשקל, בעיות שינה, כאבים בשרירים ובמפרקים וכד'.
טמוקסיפן - Tamoxifen
טמוקסיפן היא תרופה אנטי-אסטרוגנית, כלומר, היא פועלת באמצעות חסימת השפעות אסטרוגן על תאים סרטניים, בלימת התפשטותם וצמצום גדילתם. במקרים מסוימים, גם גידולים שהם שליליים לקולטן אסטרוגן עשויים להגיב לה, כך ששימוש סדיר בה עשוי לצמצם את הסיכונים לחזרת הסרטן ולהגדיל סיכויי החלמה בכל גיל ובכל מצב, אבל בעיקר כאשר הגידול מאובחן כחיובי לקולטן אסטרוגן.
מינון מומלץ
המינון המומלץ למרבית המטופלות עומד על 20 מ"ג ליום ואין חשיבות למועד נטילה שלה או לנטילתה בסמוך למזון.
לגידולים טרום סרטניים (DCIS) ניתנת האופציה למינון נמוך – מיניטמוקסי של רבע כדור בלבד. בזכות מחקר זה לעתים לנשים עם תופעות לואי ניתן לנסות מינון מופחת של טמוקסיפן.
תופעות לוואי לשימוש בטמוקסיפן
טיפולים הורמונאליים באמצעות טמוקסיפן עלולים להגדיל את הסיכונים להיווצרות קרישי דם, ולכן, נשים אשר עברו בעבר אירוע מוחי או סבלו / סובלות מטרומבוזה (פקקת) יופנו לקבלת טיפול הורמונאלי מסוג אחר. בנוסף, מקושר הטיפול בתרופה זו להתפתחות סרטן רירית הרחם. מאידך, ישנן לטיפול גם מספר "תופעות לוואי" מבורכות יותר, כדוגמת האטת תהליך דילול העצם בנשים לאחר גיל המעבר והורדת רמות הכולסטרול בדם (דבר שמפחית את הסיכון להתפתחות מחלות לב).
השפעת טמוקסיפן על פריון והריון
נשים בגיל הפריון הנוטלות טמוקסיפן עלולות לסבול מהפרעות בסדירות במחזור - תופעה שתיעלם זמן קצר לאחר הפסקת השימוש. יחד עם זאת, חשוב להימנע מכניסה להיריון בעת הטיפול באמצעות השימוש באמצעי מניעה שאינם מבוססים על השפעה הורמונאלית (למשל, דיאפרגמה, התקן או קונדום). יש להמתין מספר חודשים בין סיום נטילת הטמוקסיפן לבין הכניסה להיריון, בכדי לוודא ששיירי התרופה נעלמו כליל מהגוף.
