קיבלת תשובה של ביופסיה ונאמר לך שמדובר בסרטן השד. עבור לא מעט נשים, אחת המחשבות הראשונות היא: אז עכשיו יצטרכו לכרות לי את השד?
התשובה היא לא.
עצם העובדה שהתגלה סרטן בשד אינה סיבה לכרות את השד כולו. כדי להבין מדוע, צריך להבין מה אנחנו מנסים להשיג בניתוח: המטרה היא להסיר את הסרטן בצורה בטוחה. לא להסיר כמה שיותר שד.
אם אפשר להסיר את האזור שבו נמצאת המחלה, להשיג שוליים נקיים ולהשאיר את יתר השד – ניתן במקרים רבים לבצע ניתוח משמר שד. אם אי אפשר לעשות זאת בצורה אונקולוגית בטוחה, כריתת שד עשויה להיות האפשרות המתאימה יותר.
כלומר, השאלה האמיתית אחרי האבחנה אינה "האם יש לי סרטן?", כי את זה אנחנו כבר יודעים. השאלה היא: האם אפשר להוציא את הסרטן בלי להוציא את כל השד?
איך יודעים אם אפשר?
כאן מתחילה העבודה של כירורגית השד.
לא מספיק לדעת שיש גידול וגם לא מספיק לדעת מה הגודל שלו. צריך להסתכל על התמונה המלאה: איפה הגידול נמצא, כמה שטח הוא תופס, האם מדובר במוקד אחד, מה נמצא סביבו ומה היחס בין האזור שצריך להסיר לבין גודל השד.
המטרה היא להסיר את כל הרקמה שצריך להסיר מבחינה אונקולוגית, אבל אין יתרון בהסרת רקמת שד שאין צורך להסיר.
לכן שתי נשים שקיבלו לכאורה אבחנה דומה של סרטן השד יכולות לקבל המלצות שונות לחלוטין לגבי הניתוח.
כריתת שד אינה ברירת המחדל של סרטן השד – זה אולי הדבר החשוב ביותר להבין אחרי האבחנה.
אבחנה של סרטן השד היא רגע שבו קל מאוד לחשוב: יש שם סרטן, אז עדיף פשוט להוציא הכול. אבל החלטה ניתוחית טובה אינה מתקבלת לפי גודל הפחד מהמחלה, אלא לפי השאלה מה באמת צריך להסיר כדי לטפל בה בצורה בטוחה.
יש נשים שעבורן כריתת שד היא הניתוח הנכון. ויש נשים שאצלן ניתן להסיר את המחלה ולשמור על השד מבלי להתפשר על הבטיחות האונקולוגית.
ולכן, אחרי שקיבלת אבחנה של סרטן השד, את עדיין לא אמורה לדעת איזה ניתוח את צריכה.
זה בדיוק השלב שבו כדאי לשבת עם כירורגית השד, לעבור יחד על ההדמיה ועל תוצאות הביופסיה ולקבל תשובה ברורה לשאלה אחת:
האם במקרה שלי ניתן להסיר את הסרטן בצורה בטוחה ולשמור על השד?
אם התשובה היא כן, כריתת שד אינה בהכרח נדרשת. ואם התשובה היא לא, חשוב להבין מה במאפייני המחלה גורם לכך שכריתה היא האפשרות המתאימה יותר.
