אחרי שאובחן סרטן השד ומגיעים לשיחה על הניתוח, אחת השאלות המרכזיות היא: האם להסיר רק את האזור שבו נמצא הגידול ולשמור על השד, או להסיר את השד כולו?
לפעמים התשובה הרפואית ברורה, אבל אצל נשים רבות קיימות שתי אפשרויות בטוחות מבחינה אונקולוגית. במצב כזה, ההחלטה צריכה להתחיל מהשאלה האם אפשר להסיר את המחלה בשלמותה תוך שמירה על השד?
אם התשובה היא כן, ניתוח משמר שד יכול להיות אפשרות טובה. אם היקף המחלה אינו מאפשר לעשות זאת בצורה בטוחה או בתוצאה סבירה, כריתה יכולה להיות האפשרות המתאימה יותר.
מה ההבדל בין שני הניתוחים?
בניתוח משמר שד מסירים את הגידול יחד עם רקמה בריאה סביבו, אך משאירים את מרבית השד. לאחר הניתוח הרקמה נשלחת לבדיקה פתולוגית כדי לבדוק, בין היתר, שהשוליים נקיים מתאי גידול. ברוב המקרים ניתוח משמר שד מלווה בהמשך גם בטיפול קרינתי.
בכריתת שד מסירים את רקמת השד כולה. זהו ניתוח נרחב יותר, ולעיתים הוא מלווה בשחזור.
כאשר אישה מתאימה מבחינה רפואית לשתי האפשרויות, מחקרים ארוכי טווח הראו כי ניתוח משמר שד בשילוב הקרנות מספק הישרדות דומה לכריתת שד. לחצי כאן לקריאה נוספת
אז מה גורם לכירורגית להמליץ על ניתוח אחד ולא על השני?
אחד הדברים הראשונים שכירורגית צריכה להבין הוא איך המחלה יושבת בתוך השד? מהו גודל הגידול, המיקום שלו, האם מדובר באזור אחד או במספר אזורים, ומה היחס בין היקף הרקמה שצריך להסיר לבין גודל השד.
הנקודה האחרונה חשובה במיוחד. גידול בגודל מסוים אינו מוביל אוטומטית לאותו ניתוח אצל כל אישה. אם ניתן להסיר אותו עם שוליים מתאימים ולהשאיר מספיק רקמת שד, שימור השד עשוי להיות אפשרי. אם כדי להסיר את המחלה צריך להסיר חלק גדול מאוד מהשד, המשמעות הניתוחית כבר שונה.
לכן ההחלטה אינה מתקבלת לפי נתון בודד בדו"ח הביופסיה או הממוגרפיה. צריך לראות את התמונה כולה.
אם אפשר לשמור על השד, למה בכל זאת לבחור בכריתה?
זו כבר שאלה אחרת.
יש נשים שמרגישות בטוחות יותר עם כריתה. אחרות מעדיפות לשמור על השד ככל שניתן. יש מי שחוששת מהקרנות, ויש מי שחוששת דווקא מניתוח גדול ומהשינוי בגוף לאחריו.
כאשר שתי האפשרויות מתאימות מבחינה רפואית, להעדפה של המטופלת יש מקום אמיתי בהחלטה. אבל חשוב שהבחירה תיעשה לאחר שמבינים מה כל ניתוח נותן – ולא מתוך ההנחה שכריתה בהכרח מגדילה את הסיכוי להחלים. לפי ה־NCI, כאשר שתי האפשרויות מתאימות, סוג הניתוח אינו משנה את ההישרדות.
ומתי כריתה הופכת להיות האפשרות המתאימה יותר?
ישנם מצבים שבהם שימור השד קשה יותר או אינו האפשרות הנכונה. למשל, כאשר שטח המחלה גדול ביחס לגודל השד, כאשר קיימים מוקדי מחלה באזורים שונים, כאשר לאחר ניתוח משמר לא מצליחים להגיע לשוליים נקיים, או במצבים מסוימים שבהם לא ניתן לבצע את ההקרנות הנדרשות לאחר שימור השד.
במצבים כאלה ההמלצה על כריתה אינה נובעת מהרצון להוציא יותר כדי להיות בטוחים יותר. היא נובעת מכך שכדי לטפל במחלה בצורה נכונה צריך להסיר היקף רקמה שאינו מאפשר שימור מתאים של השד.
ומה אם אני מפחדת לקבל החלטה לא נכונה?
זה טבעי מאוד. זו החלטה שקשה לקבל כאשר רק לפני זמן קצר שמעת לראשונה שיש לך סרטן.
אבל חשוב לזכור שלא תמיד את נדרשת לבחור לבד בין שתי אפשרויות שוות. קודם כול צריך להבין מה האפשרויות הרפואיות במקרה שלך. לפעמים רק אחת מהן מתאימה. לפעמים שתיהן אפשריות, ואז אפשר לדבר על ההבדלים ביניהן ועל מה שחשוב לך.
חשוב לדעת שגם כאשר נדרשת הסרה של חלק משמעותי מרקמת השד, הדבר אינו מחייב בהכרח כריתה מלאה. במקרים מתאימים ניתן להשתמש בטכניקות אונקופלסטיות, המשלבות את הניתוח האונקולוגי עם עיצוב מחדש של רקמת השד. טכניקות אלו מאפשרות לעיתים להסיר אזור נרחב יותר של המחלה, תוך שמירה על השד ועל צורתו ככל שניתן. לכן גם במקרים שבהם ניתוח משמר שד רגיל עלול להותיר תוצאה אסתטית לא טובה, כדאי לבדוק האם ניתן לבצע שימור שד באמצעות גישה אונקופלסטית.
לכן בפגישה עם כירורגית השד הייתי רוצה שתצאי עם תשובות לשלוש שאלות פשוטות: האם אני מתאימה לניתוח משמר שד? אם לא – למה? ואם כן – מה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהאפשרויות במקרה שלי?
ברגע שיש תשובה ברורה לשאלות הללו, ההחלטה הופכת הרבה פחות מפחידה והרבה יותר מובנת.
